מאת: פרופ' אבי עורי
השנה הבאה, שנת 2023, תהיה משמעותית ביותר עבורי. אציין בה חמישים שנה מאז שנישאתי, חמישים שנה מאז הוסמכתי כרופא, חמישים שנה מאז מלחמת יום-כיפור, ושמונים שנה מאז מרד גטו וורשה. לקראת אירועי זיכרון אלו, מצאתי לנכון להביע דעתי במספר נושאים הקשורים לרפואה השיקומית.
הפעם אקדיש את המאמר לסוגית מבנה מוסדות הרפואה השיקומית: האם למחלקה שיקומית צריך להיות אופי כללי או מעורב, כלומר לאבחן, לטפל, לשקם ולעקוב אחר נכויות מכול הסוגים, או שמא יש לשאוף, כפי שהדבר קורה בבתי החולים תל השומר ובית-לווינשטיין, למחלקות המטפלות בחולים ונפגעים מסוג אחד (כלומר, נפגעי חוט-השדרה, נפגעי אירוע מוחי או קטועי גפיים)?
ברור כי ההיסטוריה והמציאות קבעו את הצורך ואופי היווצרות היחידות והמחלקות. מלחמת השחרור יצרה מצב שבו הופנו רוב נפגעי חוט השדרה וקטועי הגפיים לתל-השומר. נפגעי המוח פוזרו ולא רוכזו במקום אחד. עיוורים רוכזו בד"כ בחיפה. נפגעי שיתוק הילדים רוכזו במספר מוסדות רפואיים, או במוסדות באחריות משרד הרווחה או עיריות. כאשר "בית פיינסטון" עבר מרמות -השבים לרעננה והוקם בית-לווינשטיין, המודל המעורב השתנה למודל השני.
בתי חולים כמו הדסה בירושלים ובתל-אביב (הדסה ואח"כ איכילוב) אימצו מייד את המודל המעורב. אין ספק שבתי חולים מרוחקים יותר, בחיפה, נהריה או באר-שבע חייבים לאמץ את המודל הכללי, המעורב. למוסדות כמו "אלי"ן" או "רעות" אין מותרות להקים מחלקות ייעודיות שמטפלות רק בנח"ש, או קטיעות גפיים.
באנגליה, למשל, אירועי מלחמת העולם השנייה יצרו מצב בו רוכזו נח"ש בבי"ח אחד (STOKE MANDEVILLE) ואחריו נוצרו עוד יחידות ספינליות נוספות, שאינן תחת הכותרת של "שיקום" אלא נושא בפני עצמו, בניגוד לשאר הנכויות שכן נמצאות תחת מטריית השיקום.
בשאר העולם, השיקום כולל את כול שלל הנכויות.
מחלקות שיקום ילדים או שיקום קשישים, להם יוחדו מסגרות משל עצמן, אימצו גם הן את המודל המעורב.
מה היתרונות של מחלקות מעורבות? ראשית, מתן שירות לאלה שלקו במחלות שונות ומגוונות מקנה ידע מגוון לצוות הרב-מקצועי בפתולוגיות רבות. עם זאת, אין אף פעם מצב של מיטה פנויה, כי עדיין מספר מיטות האשפוז המיועדות לשיקום, קטן מהרצוי והנצרך. לגבי מחלקות המטפלות "בפתולוגיה מסוימת", הרי ברור שהצוות מתמקצע הרבה יותר טוב: נוצר מרכז ידע שיכול ללמד ולייעץ טוב יותר בנושא הספציפי. ככזה, הוא יכול לשמש כמחלקת – REFERENCE.
ברור שיש הצדקה לשני המודלים, וחייב כמובן שיתוף פעולה מקצועי ואקדמי ביניהם.
אידיאלית, בכול בית חולים כללי, צריכה להיות יחידה או מחלקה שיקומית שתתן מענה, לפחות לחלק מאלה שזקוקים לה, ולשאר, מומחי השיקום יכולים וצריכים להמליץ על העברה ולהמשך טיפול שיקומי בקהילה או במוסדות אחרים.
